”למה דואגים רק להם? מה איתנו החרדים, בחורי הישיבות?“ את השאלה הכואבת הזאת נשאלתי השבוע ולא בהקשר של איזה הצעת חוק פופוליסטית כזאת או אחרת. השואל היה ישיבשער צעיר כבן 16 שב“ה עושה חיל בישיבתו אלא שלצערנו גם אצלו במשפחה כמו למשפחות רבות מהציבור ,יש לו אח צעיר שנשר מהמסגרות וכיום הינו ’בין מסגרות` ומחפש את עצמו ברחוב .

אותו בחור ישיבה צעיר בא אלי כשהיה ניכר שיש כאן כאב אמיתי. וטען שהוא רואה את המשאבים הרבים שהעירייה והרווחה משקיעים באחיו ובחבריו, הקורסים,ההכשרות, וכמובן הטיולים והפינוקים מסביב. כשהוא עצמו הבחור שכן נמצא במסגרת ואף מצליח יפה בישיבה ומצטיין במבחנים וכו לא זוכה אפילו למעט מכל השפע הזה.

השבוע בראיון לתכנית כלכלה אמר יו“ר תנועת ש"ס שר הפנים לשעבר ושלעתיד הקרוב, כי הוא מתגאה בתיקון החוק החשוב שהעביר של אפליה מתקנת לחרדים במוסדות ציבור ושלטון. ואף דיבר בשבח החרדים שכיום בעלי תארים אקדמיים כשציין שעוזריו כיום רובם בעלי תואר אקדמי והם הרבה יותר יעילים ומקצועיים ומבצעים את תפקידם הרבה יותר טוב.

אין חולק על העובדה שהתיקון הזה לחוק הינו מבורך רצוי והכרחי ונותן מענה לציבור הולך וגדל של בני הציבור החרדי שמחפשים להשתלב ולהשפיע ובעיקר להתפרנס בכבוד.

אבל אני שואל: מתי יגיע הרגע שבו נשמע את נציגי הציבור מתגאים באיכות האמתית של בני המגזר החרדי? מתי נשמע את אותם נציגים מבשרים בשמחה לציבור על עוד ’פינוק‘, או חוק שחוקק למען אותם שלמרות הכול נשארים שקועים בד` אמות של תורה והלכה, שמשקיעים את המיטב בלימוד? מתי נזכה לראות איך חוקים מסוימים כדוגמת החוק שיזם סגן שר האוצר ח“כ הרב יצחק כהן מש"ס בעניין ביטוח חיים לאברכים עובר ללא התנגדות ואף בתמיכה גאה של הציבור החרדי על כל חלקיו?

הרי דווקא עכשיו בתקופה הזאת הכרחי שייצא מסר ברור שזה לא שהציבור תומך באברכים אלא להיפך זה בני התורה הם אלה שמחזיקים את כולנו.

כששאלתי את אותו בחור ישיבה צעיר מה לדעתו צריך לתת לבחורי הישיבות הסתבר שהשאיפות היו צנועות כשהשיב לי שלדעתו מספיק מידי פעם איזה משחק, כדורגל או כדורסל וכו', טיול קטן ואיזה יציאה כלשהי. הדברים הללו יכולים לתת להם ’זריקת מרץ וכוח` להמשיך להתמיד בישיבה על לימוד התורה.

הרגשתי בשיחה אתו שמה שבאמת כואב לו היה לא רק החוסר באיזה פינוק ויציאה מחוץ לשיגרה אלא בעיקר החוסר ביחס אישי .

כאשר הוא רואה ומרגיש שאת אחיו וחבריו אותם בני נוער מתקשים מקבלים המון תשומת לב הן אישית והן תקשורתית, כאשר כתבות היח“צ בתקשורת מכוונות לפעילות הברוכה בעניין הנוער הנושר זה יוצר בהכרח לגיטימציה למעשים ולהתנהגות של אותם בני נוער.

וכך נוצר המצב שדווקא מי שעושה ’יותר בעיות‘ הוא זה שמקבל יותר יחס ויותר משאבים .תפקידנו לרומם את אותם אלה שמקפידים לצעוד בדרך ישראל סבא .שמשקיעים את מיטב הוויתם בסוגיות אביי ורבא .לתת את מירב תשומת הלב לאותם עמלי התורה שירגישו שכולנו מעריכים אותם ושלא יראה כאילו המצב הוא שנמצא חוטא נשכר. שבת שלום